יורה דעה -איסור והיתר

אכילה בשולחן אחד ליד אדם שאוכל אוכל לא כשר

שאלה: בארוחת הצהריים במקום עבודתי אני יושב בשולחן אחד עם חברי, שלצערי לא מקפיד כלל על כשרות. האם מותר לאכול לידו, או שיש חשש כמו באדם שאוכל בשר שאסור לאכול לידו מאכל חלבי אלא אם כן נותנים היכר בניהם, שלא יבואו לאכול אחד מחברו. וכן מה יהיה הדין במשפחה שהולכת לאכול במסעדה, כאשר חלק מזמינים בשר חלק וחלק בשר כשר, האם מותר לשבת לידם בשעת האוכל?

תשובה: מותר לאכול ליד חברו שאוכל דבר איסור. ואין חשש שיבוא לאכול מאוכל חברו, כיוון שיודע שהאוכל של חברו אסור באכילה, הוא מתרחק מכך ולא יבוא לטעות מתוך הרגל. וכן הדין בבני משפחה שאוכלים במסעדה חלקם אוכל כשר וחלקם אוכל שאינו כשר, שאין לחוש. אף שהם בני משפחה.

מקורות: כתב השו"ע (יו"ד סי' פח' ס"א), "אפילו בשר חיה ועוף, אסור להעלותו על שלחן שאוכל עליו גבינה, שלא יבא לאכלם יחד. אבל בשלחן שסודר עליו התבשיל, מותר ליתן זה בצד זה"  ומבואר שיש איסור לאכול בשולחן אחד חלב עם אחר שאוכל בשר וכן ההיפך, שמא יבוא לאכול מאוכלו של חברו מתוך הרגל.

והש"ך (ס"ק ב') כתב, "ונראה דווקא בשר אסור להעלות על השולחן שאוכל חלב או איפכא, משום דלא בדילי אינשי מיניה מפני שכל אחד היתר בפני עצמו. אבל מותר להעלות בשר נבילה על השולחן שאוכל עליו בשר כשירה. ומבואר דאם אין חשש שהאחד ייקח מהאוכל של חברו, יכולים לאכול בשולחן אחד ללא הפסק. ועל כן אם חברו אוכל דבר איסור שאין חשש שיבוא לאכול מותר לשבת עמו בשולחן אחד. וכ"כ הפר"ח (סק"א).

והפרי תואר (ס"ק א) הוסיף, דאין חשש אף אם אוכל גבינה וכד' משום שעצם היות המאכל לפני הגוי ניכר איסורו והיהודי בדל ממנו. ואם הגוי אוכל גבינה מביתו של היהודי בכה"ג אסור ליהודי לאכול עמו בשולחן בשר, דלא בדיל מיניה בכה"ג. עיי"ש. וכ"כ היד יהודה בפיה"ק ס"ק ג', ובפיה"א ס"ק ב', דבדבר איסור בדיל מיניה.

וכ"כ ערוה"ש ס"ק ב'. והוסיף שם שבלחם של איסור, יש חשש משום שעל הלחם לבדו וכו' ולא בדילי מיניה אינשי . עיי"ש. וכ"כ הזבחי צדק שם אות ג' שאין חשש בדבר איסור. וכ"כ כה"ח ס"ק ג'.

אלא שהגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל בספרו פלתי ס"ק א', כתב טעם אחר להיתר אכילה עם גוי, והוא שאין אחווה וריעות בין יהודי לעכו"ם, שהלא הלבבות רחוקות, ואין פירוד לבבות כפירוד הדתות, ונחשב כבני אדם שאינם מכירין זה את זה, שהרי אין יותר איבה מבין שני בעלי דתות. עיי"ש. וכבר קדם לו בשו"ת בית יעקב מצויזמיר (סי' יב') והובא בדרכי תשובה (ס"ק טו') שכתב, שמשמע שבגוי שאוהבו יש לחוש. וא"כ ה"ה בנ"ד שאין שנאה בניהם יש לחוש. 

ולפי דבריהם, אם אוכל עם יהודי שאינו שומר תורה ומצוות לכא' אסור משום שאין שנאה בניהם. אומנם כל האחרונים שהבאנו לעיל, לא הביאו את טעמו של ה'פלתי', והתירו מצד שאדם בודל מאיסור. וא"כ הוא הדין בנ"ד שאדם יודע שחברו אוכל איסור הוא בדל ממנו. וע"ע ערוה"ש שם, ובדברי החיד"א בשיו"ב (אות א').

וא"כ בנ"ד יש להתיר לכתחילה לאכול ליד חברו היהודי שאוכל אוכל שאינו כשר. ואין חילוק בין לחם אסור לשאר דבר האסור. משום שאדם מתרחק מדבר איסור, ואין לחוש שיאכל מחברו.