יורה דעה – איסור והיתר

שאלה:

אדם שסובל מיובש בשפתיים ומחמת כן יש לו חתכים שיוצא מהם דם האם מותר לו לבלוע את הדם היוצא מהן? ומה הדין באצבע שנפצעה ויוצא ממנה דם ורוצה ליתנה בתוך פיו?

תשובה:

דם אדם אסור לבולעו משום מראית העין. ואומנם אם יש היכר שהדם מגיע ממכתו כגון דם המטפטף מאצבעו או משפתיו. מותר לבולעו. וכ"ש אם הדם יוצא מתוך פיו מהשיניים או מהחניכיים, שבזה מותר לכו"ע לבולעו. אומנם דם מכה שפסק לטפטף ונשאר באצבעו לכלוך דם אסור להניחה בפיו משום מראית העין.

ביאורים ומקורות: הנה בשו"ע יו"ד סי' סו כתב ע"פ דברי הגמ' בכריתות (כא:) והובאה בראשונים, ש"דם אדם, אם פירש ממנו אסור משום מראית עין. לפיכך אם נשך הככר בשיניו ויצא דם משיניו על גבי הככר, צריך לגרדו. אבל שבין השינים, מוצצו. ומבואר שדם שנמצא בחלל פיו מותר לבולעו ודם שהוא מחוץ פיו אסור לבולעו משום מראית העין. ומשמע שדם שיוצא מאצבעו אסור לבלוע את הדם היוצא ממנה. ואף שיש היכר שהדם מאצבעו משמע מהגמ' שאין חילוק. וע"ע בדרכי תשובה שם מה  שהביא בשם הרב בית יהודה.  וכ"כ הגאון רבי חיים בנבינשתי בספרו כנסת הגדולה (הגהב"י אות נב). אומנם הגאון פרי חדש (שם, אות טו) הוכיח מדברי הרשב"א להקל במציצת הדם מתי משום שיש היכר בדבר שהדם הגיע מגופו. וכ"פ הכרתי אות יב. וכן פסק להקל הבן איש חי (ש"ב פרשת תזריע אות א') וכ"כ כף החיים (אות מז). אומנם סייגו את דבריהם שם, שאם נשאר כתם דם אחר שפסק טפטוף הדם אסור להניח בפיו משום מראית העין. וע"ע בשו"ת חיי הלוי ח"א סי' נב. שפלפל בזה בדברי הראשונים והעלה שאינו חייב לשטוף שפתיו בכל פעם מחשש שיש בהם דם. ומשמע מדבריו דבדם המטפטף מאצבעו יש בו משום שיקוץ  ומראית העין וכדכתב הבית יהודה. והעיקר לדינא כדברי הפוסקים להקל בפרט בזה דעיקרו דרבנן.