חושן משפט – פסולים לעדות

שאלה: האם יש חשש האוכל בחוץ הרי זה דומה לכלב, במסעדה ששולחנות הסועדים נמצאים על גבי המדרכה, ומה הדין באכילה בחצר אירועים תחת כיפת השמים, ובעמדות אוכל בחוץ?

תשובה: חשש אכילה בחוץ הוא רק במקרים מסוימים, ומעיקר הדין אף במסעדה שהשולחנות ע"ג המדרכה ובה עוברים ושבים, מותר לאכול שם. אלא שאין הדבר ראוי ומכובד, בפרט לבני תורה שהם לסמל ודוגמא. ולגבי אכילה בחצר ארועים אין חשש כלל, וכך נוהגים העולם.

מקורות: בגמ' קידושין (דף מ:) מובא: "האוכל בשוּק הרי זה דומה לכלב, ויש אומרים פסול לעדות, והלכה כיש אומרים". והטעם לכך פרש"י שם, "כיון שאינו מן היישוב, אין מקפיד על עצמו ואין לו בושת פנים, וכן האוכל בשוק הואיל ואין מקפיד על כבודו אינו בוש לזלזל בעצמו וליפסל". וכ"כ בשו"ת הר"י מיגאש (סי קנט) עיי"ש. ובגדר אכילה בשוק, נאמרו כמה שיטות בראשונים, בדברי הרמב"ם מתבאר שהטעם הוא שאוכלים בפני העם, שכתב: "האנשים שהולכים ואוכלים בשוק בפני כל העם". (ועי' בב"י שם מה שביאר).

והתוספות שם הביאו את פירוש רבנו חננאל "דהכא מיירי שחוטף ואוכל. והקשו: "אם תאמר אם כן פשיטא דפסול דגזלן הוא, וי"ל שחוטף פחות משוה פרוטה אי נמי, שגזל דבר שאינו מקפיד עליו".

ועי' בדברי המאירי בביאור דברי ר"ח: "שאוכל דרך גרגרנות בחפזון על דרך חוטפין מצה וכו'..". ולפרושו דומה לכלב משום שכך היא דרכו של כלב.

ובתוספות בשם הר"ר אליהו, הביאו פירוש נוסף: "כגון שהלך אצל המוכרים וטועם משל כולם מעט מעט, כאילו רוצה לקנות מהם, וניחא השתא שקורין כלב – שדומה לכלב אוכל כאן מעט וכאן מעט".

עוד כתבו בשם רבנו תם: "דאוכל בשוק היינו שאוכל סעודה דפת, דגנאי יותר".

להלכה  מרן השו"ע (סימן לד סי"ח) העתיק את לשון הרמב"ם: "הבזויים פסולים לעדות מדבריהם, והם האנשים שהולכים ואוכלים בשוק בפני כל העם". ועיי"ש בדברי הסמ"ע (ס"ק מד) שכתב, "דווקא כשהוא בפני כל העם, וכו'..". אומנם הב"ח  (ס"ק ל) כתב בביאור דעת הרמב"ם, שהאוכל בשוק פסול רק בהתקיים שני התנאים:  אוכל בשוק בפני הכל. ובנוסף,  בשעת אכילה הולך ואוכל ואינו יושב במקום אחד עיי"ש.

ולכאורה לפי הטעמים שהבאנו לעיל, אין חשש כלל. אבל ודאי שאין זה ראוי לת"ח וכמו שכותב הרמב"ם (הל' דעות פ"ה ה"ב) שלא יאכל החכם בשוק או בחוץ שלא יתגנה וכו'.

והרב משנה הלכות (חט"ו סי' סא) כתב: "ההולכים על חתונות, שעושים שם מה שקורין פה שמארגעס-בארד בלע"ז [בר] וסובבים שם אנשים ונשים וכל אחד לוקח צלחת בידו ומסובב והולך ואוכל ככלב, הגם שאינו בשוק ממש, אמרתי שמי שאכל על שמאגעס-בארד באופן כזה בעמידה או בהילוך ונושך מהלחם בפיו וכיוצא בו, יש ליזהר אחר כך שלא לקראו להיות עד מעדי קידושין, כי זה יותר מזלזול בעצמו, וכו'.. עכ"ד.

וע"ע בספר חשוקי חמד (ברכות דך ג:) להגר"י זילברשטין שליט"א, העלה, שאין לפסול את האוכלים בישיבה ליד שולחן הנמצא במסעדה במדרכה, משום שהאיסור הוא רק באכילה בהליכה ולא בישיבה, והוסיף: "סיבה נוספת להתיר משום שהמהרש"א הסביר שהאוכל בשוק דומה לכלב משום שאין מזונו של הכלב מצוי בבית, ולכן אוכל הוא גם בשוק אם נמצא לו שם. ולפי זה האוכל במסעדה שהוציאה שולחנותיה חוצה אין הוא חברו של כלב". אמנם למעשה סיים כי "אין ראוי לחכם לאכול כך שלא יתגנה בפני הבריות".

ועתה ראיתי למו"ר הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א בקובץ בית יוסף (יח' סימן עז), וכן בשו"ת הראשל"צ (ח"ב עמ' תסז) ביתר ביאור, שכתב שבשולחן מסעדה העומד על המדרכה מעיקר הדין אין בזה משום אוכל בחוץ, אך ת"ח ובני תורה אין ראוי שינהגו כן. ולגבי חצר אירועים אין בזה חשש כלל משום שהחצר נחשבת כחלק מן האולם. ולית מאן דחייש והכי נהוג עלמא. עיי"ש.

ושו"ר בספר שלום יעקב (סי' כה) להגרי"ח סופר שליט"א שהעיד ששאלו את הגרב"צ אבא שאול זלה"ה באותם אלו שאוכלים במסעדות הנמצאות ברחוב שאת השלחנות מניחים בחוץ ברחוב ממש אם לזה יקרא כאוכל בשוק שיפסל לעדות והשיב דשפיר דמי. ואין בזה את האיסור הנ"ל. ואין זה נחשב אוכל בחוץ.

וע"ע בספר דברות אליהו ח"ו סי' צד) להגר"א אברז'ל שליט"א, שראוי להימנע לאכול במסעדה כאשר השלחנות הם מחוץ למסעדה לצד הרחוב אם לא בשעת הדחק ובפרט לתלמיד חכם דבזוי הוא.

וממוצא הדברים אתה למד, שחשש אכילה בחוץ הוא רק במקרים מסוימים, ומעיקר הדין אף במסעדה שהשולחנות ע"ג המדרכה ובה עוברים ושבים, מותר לאכול שם. אלא שאין הדבר ראוי ומכובד, בפרט לבני תורה שהם לסמל ודוגמא אצל המון העם. ולגבי אכילה בחצר ארועים אין חשש כלל וכמשנ"ת ואכמ"ל.