אורח חיים – קידוש והבדלה

הסתכלות ביין ובכוס בשעת הקידוש וההבדלה

שאלה: האם יש עניין בשעת קידוש להסתכל בתוך היין לראות את דמות המברך ביין? ומה הדין בכוס של ההבדלה?

תשובה: בשעת הקידוש וכן בשעת ההבדלה, יש ליתן את עיניו בכוס הברכה, ולא יסיח דעת ממנה. ועל פי הסוד, יש עניין לראות את המצח משתקף ביין, ולכוין מצח מספר גימטריא הצלח"ה.

מקורות: כתב הדרכי משה (סי' רעא), שיש ליתן עיניו בכוס הקידוש כמו שנותן עיניו בכוס של ברכת המזון. עיי"ש. והביא כן להלכה בהגהת השו"ע (סי' רעא, ס"י), בזה"ל: "וכשמתחיל יתן עיניו בנרות (מהרי"ל ושכל טוב), ובשעת הקידוש בכוס של ברכה, וכן נראה לי. והוסיף שמכיוון שיש לראות את היין, "על כן אין לוקחין כוס שפיו צר". עיי"ש. ובמשנ"ב (ס"ק י"ח) העיר ע"ז עיי"ש.

ויש מקור לכך מדברי הזוה"ק (פרשת תרומה דף קנז ע"ב)," כוס של ברכה אצטריך לאשגחא ביה בעינא, בגין דכתיב (שם יא יב) עיני יהו"ה אלהי"ך בה, ולא אצטריך לאתנשי מעינא אלא לאשגחא ביה.

ובבן איש חי (ש"ב בראשית סכ"ט) כתב, דמנהגו לראות את המצח ביין ולכוין מצח מספר גימטריא הצלח"ה עיי"ש. וכע"ז ב כתב, בספר משמרת שלום קאדינוב (סימן כ"ז סוף אות ד').

וע"ע בספר שיבת ציון (עמ' רצג), שהביא בשם הרמ"ק זצ"ל, וז"ל: "ובתתו את עיניו בה יכוין להשפיעה מחכמה לבינה וכשהכוס בידו ראוי להיות האדם מצד עצמו נותן עיניו בו ששמירה עליונה מסתכלת בו" ע"כ.

ועל פי הפשט מצינו כמה טעמים להסתכלות זו, המאירי (ברכות דף נא) כתב שהטעם שלא להתייאש ממנו. והא"ר (או"ח קפג ט) כתב, הטעם להראות ולחשוב שהותר לו לשתות יין לצורך מצוה ולברך עליו את השם ולא להשתכר ע"כ. והמשנ"ב (שם ס"ק יז) ביאר שהטעם שלא יסיח דעתו מהברכה. וכ"כ הבא"ח (ש"א שלח לך סי"ח). וזה כדברי המאירי הנ"ל.