אורח חיים – מים אחרונים

שאלה: אדם שאוכל עוגיות מלוחות או חטיפים מלוחים, או האוכל מלפפון עם מלח, או שנגע במלח בשעה שהכין תבשיל וכד', האם צריך לעשות מים אחרונים אחר כך משום שנגע במלח, או שאין צורך?

תשובה:

מעיקר הדין אכן יש לעשות מים אחרונים כפי שהעלו הפוסקים, אומנם המנהג כיום שלא להקפיד בכך. ואין למחות במקלים בזה, והנח להם לישראל. והמחמיר בזה תבוא עליו ברכה.

ביאורים: הנה נאמרו כמה טעמים לחיוב מים אחרונים, בגמ' חולין (קה:) הובא, אמר רב יהודה בריה דרבי חייא, מפני מה אמרו מים אחרונים חובה, שמלח סדומית יש שמסמא את העינים (ואמרו חכמים על כל אכילתך אכול מלח, וכיון שנגע במלח, אם יתן את ידיו לעיניו, יסמא אותן. לפיכך צריך לנטלן. רש"י). אמר אביי, בכור מלח יש מעט מאותו מלח סדומית. אמר ליה רב אחא ברי דרבא לרב אשי, מדד מלח צריך ליטול ידיו או לא, אמר ליה כל שכן שצריך. ע"כ. טעם נוסף מצאנו בגמ' ברכות (נג:) על הפסוק "והתקדשתם והיתם קדושים", והתקדשתם אלו מים ראשונים, והיתם קדושים אלו מים אחרונים. ויש עוד כמה טעמים ובפרט לפי הסוד. ואכמ"ל.

ונחלקו הראשונים אם בימנו שייכים טעמים אלו, התוספות שם (ד"ה והיתם) כתבו, שדווקא בזמנם שהיו רגילים ליטול ידיהם אחר הסעודה מפני מלח סדומית, היו מים אחרונים חובה. אבל אנו שאין מלח סדומית מצוי בבנינו, ואין אנו רגילים ליטול אחר הסעודה, אין הנטילה מעכבת עלינו לברך וכו'. עכ"ל. ומדבריהם יש ללמוד שכיום אין מצוי מלח סדומית, ואם כן אין צריך נטילה לאחר נגיעה במלח, וכן כתב שם הרא"ש.

לעומתם, הטור (סי' קפא) ועוד ראשונים רבים, הביאו להלכה את דברי הגמרא בחולין שמים אחרונים חובה משום שיש לחוש למלח סדומית, ולא חילק שם בין זמנם לזמנינו. וכן משמע דעת הבית יוסף, שהביא דברי הגמ' בשתיקה. והביא את שיטת רבינו יונה שכתב בשם הרמב"ם שאף על פי שעכשיו אין לנו מלח סדומית, יש לחוש מפני מלח אחר שטבעו כמלח סדומית, ואם יעביר ידיו על גבי עיניו קודם נטילה, יסמא עיניו. ע"כ. וכן פסק מרן בשולחנו הטהור (סי' קפא ס"א) "מים אחרונים חובה". ומבואר שאין הפרש בין זמנם לזמנינו, וגם כיום יש ליטול ידים אחרי כל נגיעה במלח בין מועט בין מרובה, מפני חשש סכנה, ודלא כדברי התוספות. והנה בגמ' מבואר שאפילו הלוקח מלח בידו סתם מחויב במים אחרונים, אפילו ללא שאכל. וכן כתב להלכה הגאון כף החיים פלאג'י (סי' כה', ס"ק ו'), שהביא דעת הכנה"ג, והחסד לאלפים, שהמודד מלח חייב ליטול ידיו מחשש מלח סדומית. והוסיף שזה לפי הפשט ולפי הסוד אין צורך עי"ש.  וכן נראה דעת הרב משנה ברורה (ס"ק א). וכ"כ הבן איש חי (פ' שלח אות יג), וכן ראיתי שהעלה כף החיים סופר (אות ב). ועי' בספר מקור חיים הלוי (ח"ב עמ' 78) שפסק, שהמתעסק עם מלח והאוכל ירקות שדרכם להאכל עם מלח, צריך ליטול ידיו משום חשש מלח סדומית. ע"ש. וכן דעת הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל בשו"ת אור לציון (ח"ב עמ' שג) שהאוכל מלפפון כבוש במלח, צריך ליטול מים אחרונים אף אם לא אכל לחם כלל, ודינו כדין המודד מלח שחייב במים אחרונים. וכן העלה בשו"ת אשר חנן (ח"א סי' יז') עיי"ש באורך. ומו"ר בספרו הליכות עולם כתב ליישב את המנהג שלא נהגו להקפיד על מיים אחרונים לנוגע במלח משום שסמכו על דברי תוס' הנ"ל שאין מצוי ביננו מלח סדומית. אבל לפי הנתבאר לעיל רוב הפוסקים הביאו טעם זה, והצריכו מים אחרונים. וגם הרב בהליכ"ע  לכא' בא רק ליישב מנהג העולם. אבל אכן מדינא יש להצריך מים אחרונים ובפרט שחמירא סכנתא מאיסורא ויש חשש של עיוורון ח"ו. וע"ע להגאון הילקוט"י (עמ' רנו') שכתב שהמנהג כיום לא להקפיד בכך. ולהלכה נראה: שמעיקר הדין אכן יש לעשות מים אחרונים כפי שהעלו הפוסקים, אומנם המנהג כיום שלא להקפיד בכך. ואין למחות במקילים בזה, והנח להם לישראל. והמחמיר בזה תבוא עליו ברכה.