אורח חיים

שאלה: האם אפשר שאדם שאינו אביה של התינוקת שנולדה, שיעלה לס"ת בשבת ולקרוא שם לתינוקת שנולדה בשעה טובה במהלך השבוע, כאשר ההורים לא שומרים תו"מ ולא יגיעו לבית הכנסת על מנת לקרוא לה שם? ומתי הזמן הטוב לקרוא שם לתינוקת?

תשובה: הנה עניין קריאת השם הוא מנהג שנהגו לקרוא בבית הכנסת בזמן קריאת התורה. אמנם אין דבר זה מעכב. ואביא בקצרה את הטעמים והמנהגים שהובאו בפוסקים לגבי מנהג זה, בספר זכר דוד (מא' א פפ"א) כתב שהמנהג לקרוא מיד אחר הלידה בשמה והטעם, דדוקא בבן זכר ציוונו חז”ל להמתין למילה, משא”כ בבת מדוע ימתינו מלקרוא לה בשמה ותתעכב הנשמה מלרדת ולהכנס בה. ועיין בספר מנחת יצחק (ח”ד סי קז) שהביא דברי התפארת בנים (בסופו, סי' ה), לבעל הדרכי תשובה שכתב בשם הבני יששכר, שכיון ששמו של האדם הוא מהותו, וקריאת השם "ממשיך קדושת ישראל על הילד", לא יתכן לדחות את קריאת השם, ולכן כבר בקריאת התורה הראשונה שתזדמן יש לקרוא שם לבת, אף אם הדבר נעשה ביום חול. וכן נראה גם דעת הציץ אליעזר (יג,כ). והוסיף, שיש מנהג לקרוא לה שם בשב”ק הסמוך ללידה ומשום שנוהגים לעשות איזה סעודה במיני מתיקה כשקורים לה שם ובחול טרודים ובשב”ק יותר פנויים וגם משום דנשמה יתירה יש בשב”ק ויותר מסוגלת לקרוא לה שם ולהמשיך לה נפש קדושה. ומנהג ארצות המזרח וגם חלק מאשכנז לקרוא לה שם אחר חמשה ימים, וקוראים לזה ליל השישי היינו שישי ללידה והטעם שהאשה נרמזה באות ה”א ולכן רוב הנשים יש להם אות ה”א בסיום שמם והיא רומזת לשכינה מלכות שמים שגם הבת רומזת לה ועי’ בזוה”ק ח”א כז רטו וח”ג כס לג. וכ"כ בשו"ת דברי יציב (ליקוטים והשמטות קב). עיי"ש.

עוד הביא המנח"י, מנהג נוסף שקוראים בשמה בשבת השניה ללידה והטעם שודאי יעברו שבעה ימים כדי שהיולדת תתחזק ותוכל להשתתף בשמחה או משום שודאי יעבור שב”ק ואז תהיה במדריגה שיכולה לקבל נשמה קדושה דוגמת מ”ש בשם הזוה”ק שהבן רצוי וראוי למילה אחר שעברה עליו שבת קודש עי’ בזוה”ק ח”ב רנח. ובספר אות ברית (פרק יא) כתב שיש נוהגים להמתין חודש ימים עד שקוראים לבת בשמה והטעם משום שהאשה נמשלה לירח וכו', עיי"ש. ולעניינו, ודאי שאין כל מניעה לקרוא שם לתינוקת שהוריה אינם מגיעים לבית הכנסת, ואדרבה יעשה כן לזכותם וכמשנ"ת לעיל. וכמובן שבחירת השם תהיה על דעתם. משום שאחרת אין לכך כל משמעות.