מאמרים

מעלת השתיקה וההתגברות

במשך שבע עשרה שנה במצרים כאשר הגיעו אל המנוחה והנחלה, יוסף לא מוכן לפגוש את יעקב אביו ביחידות! ורק לאחר שמספרים לו שאביו חולה, יוסף נענה לפגישה זו… טור מפרשת השבוע 'ויחי' על כחה של שתיקה וגבורתם של אבותינו.

בפרשתנו אנו קוראים על אותם שבע עשרה שנה שבהם חי יעקב בגלות מצרים. היו אלה שנות חייו השלוות ביותר. עד לפטירתו שם. לאחר פטירתו מגיעים השבטים אל יוסף הצדיק ואומרים לו, "אביך ציווה לפני מותו, כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך", ובמדרשים מובא שיעקב אבינו לא ציווה כן כלל, אלא אמרו כן מפני השלום, שחששו שיוסף יגמול להם תחת הרעה שהם עשו עימו.
וכשקוראים את מהלך הפרשיות האחרונות מתעוררת ועולה השאלה האם יעקב אבינו ידע מסיפור מכירתו של יוסף על ידי האחים, האם יוסף סיפר לו על כך? או שמא יעקב לא ידע כלל. שהרי לא מצאנו התייחסות של יעקב אבינו מפורשת על כך.
והרמב"ן בפירושו על התורה (פמ"ה פכ"ז), כתב על כך דברים מרעישים, "יראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים, כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם, אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם, כאשר עשה בראובן ושמעון ולוי (להלן מט ג – ז). ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו, ולכך נאמר ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר וגו', ואלו ידע יעקב בענין הזה היה ראוי להם שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו, כי ישא פניו ולא ימרה את דברו, ולא היו בסכנה ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים" עכ"ל. רואים אנו אכן שיעקב אבינו לא ידע עד יומו האחרון שיוסף נמכר, מפני שיוסף לא סיפר לו על כך.
(אכן מצאנו בעניין זה מח' במפרשים, עי' אוה"ח פמ"ה פ"ז. ושו"ר שבפרק מ"ה פכ"ו לכא' כתב לא כן. ןע"ע ח"ח שמיה"ל ח"ב ס"פ וישב. ועיין בתרגום יהונתן פרק לז פס' לג שמשמע שיעקב ידע ברוה"ק שיוסף לא נהרג עיי"ש. וע"ע רש" עה"פ כי ברצונם עיקרו שור פמ"ט פ"ו. שמשמע שיעקב ידע, ואולי רק באחרית ימיו ממש ידע כן ברוה"ק. ואומנם מצאתי שכ"כ במכילתא בשלח בהקדמה עה"פ ויקח משה את עצמות וכו'. וכן מפורש במדרש לקח טוב ריש פ' ויחי. עיי"ש. וכן הוא בילקו"ש בשלח (סי' רכז, ובפי' הזית רענן. וכן בפי' הטור הארוך עה"ת פר' נ' פס' יז. וע"ע באגדת בראשית פמ"ח ויברח יעקב, ובהערות שם, שיוסף שתק ולא שלח כתב לאביו, עיי"ש).
אומנם הדבר תמוה, וכי יעקב אבינו שאהב את יוסף מכל בניו, אהבה עזה שגרמה לשנאתו על ידי האחים, איך לא שאל את יוסף את קורותיו הרי עשרים ושתים שנה לא ראו אחד את השני, וכי לא מן המתבקש שישאל אותו סיפור גלגולו למצרים?
ועל שאלה זו מצאנו ישוב בדברי הפסיקתא (והובא בדעת זקנים מבעלי התוספות פמ"ח פ"א, ובפי' הטור הארוך), על הפסוק "ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חלה, ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים", שכתב, שיוסף נמנע מלהתייחד עם יעקב כל שבע עשרה השנה שהיה במצרים, שהיה ירא שמא יעקב ישאל אותו את הקורות אותו וסיפור הגעתו למצרים.
וכשנתבונן בדברים הללו, ניקח מוסר עבורנו, שהרי זה ודאי שכמו שיעקב אבינו אהב את יוסף, כמים הפנים לפנים ודאי אהבו יוסף באותה מידה, ויוסף מצליח להישמר במשך שבע עשרה שנה, שלא להישאר אפילו פעם אחת עם אביו לבד, ותמיד כשנפגש עם אביו היה עוד מישהו יחד עמם בחדרם. מדוע?! משום שידע שאם ישאר עם אביו ביחידות, ישאל אותו את השאלה המתבקשת, מה קרה? איך הגעת למצרים? והכל בכדי שלא לספר לאביו לשון הרע אל אביו, על אחיו שמכרו אותו.
מהיכן שאב יוסף כוחות אלו?
וכבר כתב ה"שם משמואל" (ויגש שנת תרעט), "מכאן לימוד גדול לכל איש להזהר מלדבר תועה על חברו, שהרי בוודאי התייחדות יעקב ויוסף לא דבר ריק הוא, ובוודאי כמה סודות ורזין דאורייתא ותיקון עולמות עליונים שהיו נצמחים מזה כידוע בחכמי האמת מעניין יעקב ויוסף, ומ"מ לא השגיח על אבידת כל אלה, והכל שווה לו למען לא יצטרך לגלות דבר גנאי על אחיו".
ומצד שני, רואים אנו את גדלותו של יעקב אבינו – שהיה מלא שאלות כרמון, אולם יעקב אבינו לא שואל, ולא רצה להכשיל את בנו בסיפור לשון הרע על אחיו, כי פניו רק אל העתיד, ומה שהיה בעבר, אינו נפקא מינה. זו הנהגת האבות.
אכן את מקורות מידת השתיקה וההתגברות של יוסף הצדיק, אנו מוצאים אצל אימו רחל, וכמו שאמרו רבותינו (עי' בראשית רבה, פע"א ס"ה), "לאה תפסה פלך ההודאה ועמדו ממנה בעלי הודאה וכו', רחל תפסה פלך השתיקה ועמדו בניה בעלי מסתירין, כמו, בנימין שידע במכירתו של יוסף ואינו מגיד, וכן אסתר ש"אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה", ע"ש. (וע"ע בתנחומא ויצא א"ר יהודה וכו' שבזכות שתיקה של רחל זכתה שני שבטים בישראל אפרים ומנשה יתר על השבטים וכו').
שתיקה במשך שנים!
מסופר שאצל האדמו"ר מהרי"ד מבעלזא זצ"ל, היה מנהג שבאחד מימות השבוע היו מתאספים כל בניו לשוחח עמו בלימוד. וכך היו משיחים עימו, בחידושי תורה שנתחדשו להם במשך ימות השבוע. בנו, הרב הקדוש רבי אהרון זי"עא, היה מגיע גם הוא, אולם למרבה הפלא, תמיד היה שותק ומעולם לא השמיע שום דבר תורה, וגם לא התערב בדבריהם במעמד זה. ויהי הדבר לפלא בעני כולם. כיצד יתכן שאף פעם אין לו מה לומר, להוסיף ולהעיר?
כעבור שנים לא מעטות אירע, שכשהגיעו כולם, ר' אהרון השמיע דבר תורה ואף התערב בשיחתם, כדרכה של תורה. אביו התפלא מאוד וביקש, שיאמר לו מה יום מיומיים, ניאות רבי אהרון והשיב, שהסיבה שהוא שותק מדי שבוע במעמד זה, היא מחמת העובדה שאמם של אחיו החורגים היתה נוכחת בבית בקביעות, בזמן השיחה, וחשב שהנאתה תהיה שלימה כשתשמע רק את בניה מדברים. באותו יום שהתערב בשיחה לא היתה הרבנית בעיר, לכן לא כבש את מעיינו והשמיע דבר תורה בלי חשש. מסיפור נפלא זה אנו רואים כוחה של שתיקה לא פעם אחת ולא יותר אלא שנים רבות, למרות שזה מגיע על חשבון מעמדו של האדם, השתיקה היא שווה מהכל.
לא מצאתי לגוף טוב משתיקה
למרות ש'פי חכמים חן', בכל זאת בחרו ונקטו במידת השתיקה, ואף אם ערך הדיבור שווה שקל כסף, השתיקה שווה ככר זהב, ורבותינו אמרו "שתיקה יפה לחכמים קל וחומר לטפשים", 'יפה אוויל שותק מחכם ברוב דברים', ואמר החכם 'טוב להיות אילם משכיל מרוב דברים וכסיל' (שבט מוסר פרק כט), וכבר הקדים שלמה המלך ע"ה ואמר 'גם אויל מחריש חכם יחשב' (וע"ע בגמ' קידושין עא). וזה דברי התנא באבות (פ"א מי"ז) 'ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה'. (וע"ע מש"כ החיד"א בס' חומת אנך תהילים נו). נלמד לחיינו אנו, את מעלת מידת ההתגברות והשתיקה, וגם אם מאן דהו פגע בנו או בכבודנו, נצעד בדרכי אבותינו הקד' ונשתדל לשתוק. ובכך לזכות למעלתו של יוסף הצדיק. אמן!